אני עושה הכל – והוא כלום!

אפרת ואלי.

אפרת הגיעה אלי לקליניקה וכך היה.

היא החזקה בבית, היא גם מנהלת בחסד עליון את הבית (הילדים)
על כל היבטיו.
אלי הוא השקט יותר, רגוע, מכיל, מעביר, לעיתים גם יותר מדי.

אפרת  עייפה מתפקידה, זה שהביאה איתה מבית אימה, מילדותה.
תפקידה שכל ביתה על כתפיה.

אלי הוא התרגל שכך החיים איתה וזה די נוח,
גם אם לפעמים הוא מצטמצם – כוחו של הרגל.

היא מקצינה את כל ידיעותיה וכישוריה את דרישותיה ותסכוליה .

הוא מקצין את השקט וההתנתקות.

והם – סובלים.

הם סובלים ממרחק, מניתוק, מפער שהולך וגדל.


הם סובלים כי הם עד היום קיבלו את זה כמובן מאליו.
ככה היא, ככה הוא ומה כבר אפשר לעשות?!
אפרת היא החזקה בבית, היא גם היוזמת ויוצאת לפעולה אז היא פנתה אלי
בשם כל הרעשים והאי שקט בנפש ובגופה.
אלי הוא, הוא הסכים כמו תמיד כי היא המנהלת.

היא ידעה שבמצב הנוכחי היא לא נשארת! והיא הגיעה רעבה לטרוף את השינוי
אותו שינוי שהיא כל כך כמהה אליו, השינוי לשקט בנפשה ובגופה.

אפרת היא אחת הנשים הכי האמיצות שפגשתי, כזו שרק תתנו לה את הכלים הנכונים,
היא מסתערת באומץ, היא מוכנה לפגוש הכול, את הרע, את הכיעור, את החולי,

את כל מה שנפשה מפגישה אותה.

אפרת לימדה את עצמה, גם את אלי שהכל יכול להשתנות. ובאופן הטוב ביותר.
כל מה שצריך הוא רצון – זה הכול!

מודעות רוכשים והאומץ לפגוש מגיע עם הדרך.

אהבתם? שתפו את הכתבה >>

כתבות נוספות

להיות מי שאתם זו תוכנית
הפעולה הטובה ביותר

להיות מי שאתם זו תוכנית הפעולה הטובה ביותר